פסק-דין בתיק על"ח 46325-03-11

1.         לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959, (להלן: " החוק ") על החלטת ועדת העררים שליד שרות התעסוקה מיום 6.1.11 (להלן: " הועדה ").

2.         הוועדה דחתה את עררו של המערער וקבעה, כי המערער אשר נשלח ביום 4.5.10 לעבודות חפירה ארכיאולוגיות בחברת בריק כח אדם בע"מ, בחר שלא להתייצב לראיון העבודה ובכך הכשיל עצמו מקבלתו לעבודה.

3.         תמצית טיעוני המערער :

טעתה הועדה, בכך שדחתה את עררו של המערער וזאת חרף המגבלות והכאבים של התובע

עובר לניתוח אליו הוא הוזמן וכן, בקביעתה כי המערער לא עשה כל מאמץ להשתלב

בעבודה.

4.         תמצית טיעוני המשיב :

ביום 4.5.10 המערער נשלח לעבודה של חפירות ארכיאולוגיות בחברת בריק כח אדם בע"מ,

כשעל גבי ההפניה צויין במפורש והודגש, שהראיון יתקיים בלשכת התעסוקה ביום 10.5.10

בשעה 10:30, אך המערער בחר שלא להתייצב לראיון וזאת מבלי לטרוח אף להודיע דבר

כלשהו לפקידת ההשמה, ובעקבות כך נרשם לו הסירוב.

דיון והכרעה

5.         חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 אינו מזכה מבוטח בגמלת הבטחת הכנסה מבלי שהתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד , ועל המבוטח לעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד (דב"ע נג / 91-3 מוחמד אבו ג'אמע נ'. שירות התעסוקה פד"ע כג' 297) ,ונקבע כי "הסבירות של המאמץ תלויה ,בין השאר,בסוג העבודה,בענף העבודה,במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה. ( דב"ע נז/91-7 משייב נ' שרות התעסוקה ,עבודה ארצי,כרך ל(2) 38).

6.         במקרה שבפנינו, ובשים לב להלכות אלו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון במסמכים בתיק, התרשמנו כי התנהלות המערער מלמדת, באופן ברור, על החלטתו שלא לקבל את העבודה אליה הופנה, כי בחר הוא במודע, שלא להתייצב לראיון העבודה ואשר נקבע לו במשרדי שירות התעסוקה.

            אין לקבל את טענות המערער בכל הקשור למצבו הרפואי ולעובדה כי היה קבוע לו ניתוח ביום 9.6.10, שכן אין בעובדה זו כדי להצדיק אי התייצבותו לראיון.

            עוד יודגש, כי ביום 8.10.10, היינו לאחר ביצוע הניתוח, הועמד המערער בפני ועדה רפואית ונקבע על ידה כי המערער מתאים לעבודה.

            מצופה מאדם דוגמאת המערער לעשות את כל המאמצים הכנים להשתלב במעגל העבודה, ולא לנסות ולחמוק מעבודות אליהן הוא מופנה ע"י המשיב בטענות שווא, דבר אשר פוגע בו בסופו של יום.

7.         מכל האמור לעיל עולה, כי הסירוב שנרשם למערערת נרשם כדין מבלי שנפל בו פגם משפטי כלשהו, ומשכך דין הערעור להידחות,ללא צו להוצאות.  

8.         משכך דין הערעור להידחות.